וזאת הברכה וגו' איש האלקים. וברכתו קיימת. ופתח בוזאת לפי שסיי' יעקב וזאת אשר דיבר להם אביהם. ואיתא במדרש שאמר לבניו עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם וממקום שפסקתי משם הוא מתחיל וכיון שבא משה לברכם פתח וזאת:
ד' מסיני בא. כתב הרמב"ן כמו שדרשו רבותי' על מתן תור' שלא רצו האומו' לקבלה והזכיר כל זרע אברהם שלא רצה אחד מהם לקבלה ונגל' גם כן לשאר האומות ולא רצו לקבלה כפי הקבלה. ויתכן לפרש מסיני בא שמש' התחיל להשכין שכינתו בישראל ושוב לא נסתלק' מהם שמתחל' ירד הכבוד על הר סיני ושם היה כל זמן שהיה משה עולה ויורד וכאשר ניתנו לו לוחות האחרונות שכן הכבוד באהל משה וכאשר הוקם המשכן שכן הכבוד במשכן ומשם היו לו כל הדברות כל ימי המדבר: וזרח משעיר למו. כי אחרי נסעם מסיני במסע הראשון שכן הענן במדבר פארן ומשם שלח המרגלים ונתנדה ולא היה הדיבור עם משה עד שבאו אל שעיר בגבול בני עשו בסוף הארבעים כמו שנאמר שם כי ד' אלקיך ברכך בכל מעשה ידיך וגו'. והנה אז בבואם משעיר היה השם להם לאור עולם ושלמו ימי אבלם וציוה אותם להשמר משעיר עמון ומואב ואמר להם שיחלו לרשת ארץ סיחון ועוג: הופיע מהר פארן. שנסתכל בהם ושם עניינם למאור פניו מהר פארן כי תחלת הכנסתם למדבר הגדול היה ממדבר פארן ומאז הופיע עליהם לראות מה הם צריכים במדבר הגדול מלשון על עצת רשעים הופעת: ואתה מרבבות קודש מימינו אש דת למו. פי' עלה עליהם מרבבות קדושי עליון אבל מימין תפארתו היתה להם אש דת ולא מיד המלאכי' הנזכרים רק מימין השם בעצמו: אש דת למו. פי' שהראה להם אש העליונים והשמיעם הדת כענין שנאמר ועל הארץ הראך את אשו הגדולה:
אף חובב עמים. גם אוהב לישראל שהם עמים רבים כענין אחריך בנימין בעממיך: כל קדושיו בידיך. הם בני לוי שהקרבתם אליך להיותם חונים סביבות הארון. והרמב"ן כתב כי חובב מגזרת לטמון בחובי עוני. מענין חדר בחדר להחבא. ושם חביון עזו ופירושו גם אתה בידיך מחביא ומסתיר עמים כל קדושי ישראל כלומר כי כל העדה כלם קדושים והשם יסתירם בידו: והם תוכו לרגליך. כתב ר' אברהם אין לו חבר יש אומר מלשון תוך כאלו הולכין בתוך רגליך ויש אומר כי התי"ו במקום ה"א פי' הוכו לרגליך פי' שהם מוכים בכל מכה במדבר ללכת אחריך בכל אשר תלך: ישא מדברותיך. שישא דבריך על שפתיו ויהגה בהם תמיד:
מורשה קהלת יעקב. דרשו רבותי' לא אמר בית יעקב או זרע יעקב אלא קהלת לרמוז שיקהילו רבים עליהם ותהיה מורשה להם ולכל הנקהלים עליהם והם הגרים הנלוים על העם לשרתו:
ויהי בישורון מלך. כתב הרמב"ן רמז על השם הנכבד הנזכר שהיה מלך על ישראל בהיותם ישרים ונאספו כל ראשי העם וכל שבטי ישראל יחד ודבוק עם פסוק של מעלה כי ישראל יאמרו תמיד התורה אשר ציוה לנו משה תהיה ירושה לכל קהל ישראל עדי עד לא נחליף אותה לעולם ויאמרו גם כן שיהיה השם למלך על ישראל בהתאסף ראשינו זקנינו ושוטרינו וכל שבטי ישראל שכלנו יחד קבלנו מלכותו עלינו ואנחנו חייבים לשמור תורתו ומלכותו לעולמים וזו היא קבלת עול מלכות שמים. והנה הזכיר התורה בכלל ומלכות שמים בפרט שכל המודה במלכות שמים כופר בע"ז ומודה בכל התורה כולה ורמזו כי הם וראשיהם קבלו מלכות שמים מפי הגבורה וראו שהוא מלך ישראל וגואלו והתורה קבלו מפי משה שקבלו עליהם ועל זרעם להאמין בו ולעשות כל אשר יצוה מטעם המלך כאשר אמרו ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו. וי"מ אותו על משה ויהי משה בישורון מלך בהתאסף ראשי עם ששמעו ראשי עם התורה מפורשת מפיו וכן כתיב הקהילו אלי כל ראשי שבטיכם ולפי זה צריך לחברו עם פסוק של מעלה תורה צוה לנו משה להיותה מורשה לכל קהלת יעקב והוא היה מלך עלינו ועל כל שבטינו יחד וראוי לנו לעשות דבריו ומצותיו כי מלך גדול וחכם היה עלינו. וי"מ מלך על התורה ויהי התורה הנזכרת בישורון מלך: יחי ראובן. כתב הרמב"ן א"ר אברהם החל בראובן שהוא הבכור ולא הזכיר שמעון בעבור עון פעור כי העובדים לפעור משבט שמעון וראייה לדבר ממה שחסרו מספרם במנין השני והיה זה ממה שמתו במגפה בדבר פעור ועוד כי המוכה היה נשיאם וכן דעת רש"י והמפרשים. ולפי דעתי אין החסרון ראייה שהרי עדיין חסרו י"ג אלף מלבד המתים במגפה ועוד כי גם משאר השבטים חסרו קצת כי בני גד חסרו ה' אלפים ובני אפרים ה' אלפים ועוד כי הכתוב שאומר ויצמד ישראל לבעל פעור ואומר קח כל ראשי העם נראה שהיה בהם מכל השבטים וכל דייניהם שופטים בהם ומן המוכה אינו ראייה כי היה נשיא בית אב ולא נשיא שבט והמזמור הזכיר ענין דתן ואבירם בשמם תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם והזכיר ויצמדו לבעל פעור עם וימאסו בארץ חמדה בכלל העם וחלילה שימנע משה מלברך שמעון ולא ימחה שבט מישראל שכבר כלו הנצמדים לבעל פעור כמו שנאמר כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ד' אלקיך מקרבך והנשארים על כלם נאמר ואתם הדבקים בד' אלקיכם ולמה לא יברכם והנה כלם עשו העגל וחטאו במרגלים ונתכפר להם וברכם. והנכון בעיני כי הכתוב לעולם אינו מונה בשבטי ישראל רק י"ב וכן אמר בברכת יעקב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר והנה יעקב הזכיר י"ב והזכיר יוסף בשבט אחד ומשה ראה והזכיר יוסף בשני שבטים כמו שאמר רבבות אפרים אלפי מנשה והיה זה מפני ב' דברים האחד מפני שכיון שציוהו הקב"ה לעשותו שני שבטים בחנוכת המזבח ובדגלים ובנחלת הארץ הוצרך למנותם שנים בברכתם ועוד שהוצרך להזכיר יהושע המנחילם הארץ והוא משבט אפרים הקטן הוצרך גם כן להזכיר אחיו הגדול ממנו והנה רצה לברך לוי כי מברכתו יבורך כל ישראל שיהיו קרבנותיו לרצון להם לפני ד' והוצרך להשאיר אחד מהשבטים שאינן בכל מקום אלא י"ב כנגד י"ב מזלות ברקיע וי"ב חדשים בשנה וכן בהר גריזים והר עיבל שמנה שבט לוי לא הזכיר יוסף בשני שבטים וכן תרא' בחלוקי יחזקאל שמנה בחלוקת הארץ יוסף לשני שבטים ולא הזכיר לוי ובשמונה תוצאות העיר הזכיר שער לוי אחד ולא מנה יוסף לשני שבטים אבל אמר שער יוסף אחד כי לעולם לא ימנו רק י"ב שבטים והשאיר שבט שמעון שלא היה שבטו גדול ולא היה בו ברכת אביהם יעקב מרובה אבל חלקם ביעקב והפיצם בישראל והנה יתברכו גם מברכת שאר השבטים. סדר וזאת הברכה היתה ברוח הקודש והקדים ראובן כי לקח נחלתו בראשונה ועוד כי הוא הבכור ומשה התפלל עליו שלא ימחה שמו בחטאו ולכך נתן לו בברכתו משפט הבכורה ואחרי כן יהודה כי הוא הנוחל הראשון בארץ והוא העול' בתחל' למלחמ' אשר בה יברך אותו והנה ברכתו כוללת כל ישראל ואחרי כן לוי החונים עם בני יהודה בירושלים ושם יהיו קרבניהם לרצון ואחרי כן בנימין שהית' נחלת' עם בני יהודה וירושלי' ובהמ"ק בין בני יהודה ובין בני בנימין והלוים יחנו עם שניהם ואחרי כן בני יוסף כי כן היתה נחלתם שנאמר ויעל מטה בני בנימין למשפחותיה' ויצא גבול גורלם בין בני יהוד' ובין בני יוסף ואחרי כן השלים לברך בני הגבירות והקדי' זבולון ליששכר כאשר עשה יעקב וכן נפל גורלם הגורל השלישי לבני זבולון והגורל הרביעי לבני יששכר ואח"כ בירך בני השפחות דן ונפתלי ואשר כסדר תולדות' והוא הדגל שלהם והקדי' גד לכל בני השפחו' כי נחלתו תחלה עם בני ראובן המוקדם והוא היה בדגל הראובני: יהי ראובן ואל ימות. פי' ר' אברהם שיחיה ולא ימות לעולם שיתכן שיחיה כבן אדם לחיות שנים קצובות וימות: ויהי מתיו מספר. שלא יהו מועטים שכל דבר שיסופר הוא מעט. וכתב הרמב"ן ויותר נכון כמו שפירש"י יחי ראובן בישראל ולא ימות שלא יכרת שבטו באחד מכל הזמנים ויהיה פקודיו במספר בני ישראל לעולם שהתפלל עליהם שלא יגרום חטאו והכעס הגדול שכעס עליו אביו בחללו יצועי אביו להכרית שמו. ופי' מתיו שכל אנשיו יזכו בזה ולא יכרת אפילו מקצת השבט בחטאו. ופי' מספר כמו במספר כמו לזנות בית אביה. אי נמי שיהיה מתיו מספר ישראל שימנה ראובן כמשפט הבכור. וי"מ הברכה הזאת על כיבוש הארץ. יחי ראובן בעברם חלוצים למלחמה לפני בני ישראל פי' שיתגברו ולא ינוצחו כמו ועל חרבך תחיה. ואל ימות שלא יפלו מהם במלחמה. ויהי מתיו מספר שיחזרו לאהליהם כמספרם ולא יפקד מהם איש וכן בירך גד חברו בענין הזה. והפי' הזה קרוב אבל פי' הראשון יותר נכון כי ברכת משה מעין ברכת יעקב:
וזאת ליהודה. כתב ר' אברהם וכן אמר ליהודה שיחיה ולא ימות והוסיף לו עוד שמע ה' קול יהודה. וכתב הרמב"ן וזה איננו נכון כי לא נתחייב בכרת הזה שיתפלל עליו כן כאשר לא התפלל כן על שאר ה' שבטים אבל הוא כפשוטו וזאת הברכה אשר ברך ליהודה. אבל למה שמפרשים שלכך ברכו בחיים לפי שפתח בהצלת יוסף תחלה ולכך ברכו שיחיה כשילך למלחמה ויהי מתיו מספר שלא יפקד משם איש אתי שפיר שלכך אמר וזאת ליהודה שגם זו הברכה יהיה ליהודה כי הוא אשר גבר באחיו ויוצא תדיר למלחמ' כי גם הוא הציל את יוסף וראוי גם הוא לאותה ברכה: שמע ה' קול יהודה. בצאתו למלחמה כי הוא יעשה בתחלה: ואל עמו תביאנו. אל המחנה. או תפלה על היוצאים למלחמה בארץ אויב שיחזרו לשלום: ידיו רב לו. יספיקו לו ידיו ואין צריך למי שיעזור אותו זולתי עזרת השם ית' לבדו. ויש אומר לשון מריבה ידיו יריבו לו ובעדו. ויש אומרים כמו וברקים רב מגזרת וימררוהו ורבו. וכתב הרמב"ן שרומז למלחמתו הראשונה אל הכנעני ואמר ידיו רב לו שיקח מצריו ויכבוש מהם ארצות רבות יותר מן הראוי לו בנחלתו רומז שינחיל מנחלתו לשמעון אחיו והוא שנא' מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון [בתוך נחלתם והזכיר בני שמעון] ברמז עם יהודה:
וללוי אמר. פירש"י ועל לוי אמר כמו אמרי לי אחי הוא. וכתב הרמב"ן ולפי דעתי כי בעבור שהזכיר משה בברכתו שם ראובן ויהודה יחי ראובן קול יהודה ולא הזכיר שם שאר השבטים בברכתם לכך אמר זה הלשון וללוי ולבנימין לומר כי היו השבטים לפניו וקורא ללוי ומשיא עיניו עליו ואומר תומיך ואוריך וכן לכל שבט ושבט ברך אותם פנים אל פנים: אשר נסיתו במסה.פי' ר' אברהם שנסית אותו בנסיון והטעם שנמצא חסיד בכל אשר נסית אותו ולא נמצא בו דופי חוץ ממי מריבה שכבר הענשתו. וכתב הרמב"ן והנכון בדרך הפשט כי במסה כפשוטו המקום אשר ניסו בו השם ברפידים על כן ברכו ואמר תומיך ואוריך יהיו לעולם לאיש חסידך אשר נסיתו במסה כאשר חטאו בני ישראל וינסו השם על המים והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' אלא האמין ובפעם השנית תריבהו ותענישהו על מי מריבה של ישראל כי בעבור מריבתם היה עליו העונש ולא שמעל הוא בשם רומז כי החטא היה מפני העם כי בעבור מריבתם חשבו משה ואהרן שיצטרכו לעשות מה שעשו שמא נסתלקה שכינה בעבור ענשם והוא שנא' ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם. ופי': תריבהו. כמו ריבה ה' את יריבי ששלמת לו משפט הריב אשר רבו בני ישראל את ה'. והנה מתחלה דיבר בכהנים כי אמר ללוי שיהיו תומיך ואוריך לאיש חסיד מהם ואחרי כן בכל השבט שניסה אותו בעגל ובמצרים ובמדבר ועל כן אמר: יורו משפטיך. על כל השבט שהם ראויים לכך שיורו משפטיך וישימו קטורה הכהנים מהם:
ברך ה' חילו. פי' הרמב"ן שירבו ואל ימעטו בבואם אל הקודש כענין אל תכריתו שבט הקהתי ואונקלוס תרגם נכסוהי מלשון ואת כל חילם והוא דבק לישימו קטורה ברך ה' חילו כמו שאמרו רבותינו בקטורת שהיא מעשרת: ופועל ידיו תרצה. הקרבנות: מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון. פי' ר' אברהם מן אשר יקומון עליהם:
ידיד ה'. פי' בנימן שהוא ידיד ה' ישכון בארצו לבטח: עליו. פי' על השם הנזכר והשם יהי' חופף עליו כל הימי' ומשרה שכינתו בתוך ארצו: ובין כתפיו. רומז למה שדרשו רבותינו. ורומז בג' שכינות הללו לשלשה מקדשים במקדש ראשון ישכון לבטח עליו כענין שנאמ' וכבוד ה' מלא את בית ה'. ואמר על בית שני חופף עליו כל היום שלא שרתה בו שכינה רק הי' מכסה ומגין עליו. ובין כתפיו שכן לימות המשיח כי ביום ההוא קראו לירושלים כסא ה':
וממגד ארץ ומלואה. פי' וממגד ארץ המישו' ומאשר היא מלאה כי הזכיר ההרים והגבעו' ומזכיר גם הבקעה וארץ המישור. והרמב"ן פי' וממגד ארץ ומלואה ברכת שדים ורחם כי כל האדם וכל הרמש אשר הוא חי נקרא מלואה וכן ירעם הים ומלואו: ורצון שוכני סנה. כי שם נראה אליו תחלה ושכן ימים רבים על הר סיני שהוא מקום הסנה ומסיני בא ושכן בישראל: תבואתה. הברכה הזאת: לראש יוסף. פי' מרצון השם ית' תבא לראש יוסף ברכה זאת. אי נמי רצון שוכני סנה תבא לראש יוסף וקורא בלשון נקבה כי כן בלשון ארמית ורעות מלכא. ויש אומר לפי הפשט ורצון שוכני סנה תבואתה לראש יוסף לא מיבעי' שתתברך ארצו במקומות הטובים אלא אפי' במקום שהסנה שוכן ימצאו רצון שיהי' מתברך:
בכור שורו. כתב הרמב"ן פשוטו של מקרא בעבור שבירך יוסף בתבואות דמה אותו לשור כי רב תבואות בכח שור ואמר שיהיה לבכור אשר יוליד שורו הדר מלכות ורומז ליהושע שהוא ראשון לבית יוסף ויהיה לו גדולה ומלכות: וקרני ראם קרניו. של השור הנזכר וינגח בהם אפסי ארץ. ואמר כי קרניו שהם שנים הם רבבות אפרים והם אלפי מנשה הימין לאפרים והשמאל למנשה בירכם שיהיו לרבבות ולאלפים כמו רבבות אלפי ישראל:
ברוך מרחיב גד. פי' ר' אברהם בשביל שדימה אותו לאריה אמר ברוך המרחיב לו שנתן לו גבורה וכל רואיו יברחו ממנו ואין מי יצר לו. והרמב"ן כתב והנכון שהוא על נחלתו כי השני שבטים שלקחו בעבר הירדן לא לקחו בגורל אלא נתן להם כל ארץ סיחון ועוג נחלתם רחבה ונשבה למעלה מכל השבטים ולא הזכיר כן בראובן כי די לו בתפלתו ואפשר כי לקחו בני גד יותר מבני ראובן כי היו גבורים ונתן להם כל הספר והערים אשר בנו רבות מאשר לראובן. ועוד כי הם ביקשו הארץ תחלה כאשר פי' שם והנה הם סבת הרחבה הזאת:
כי שם חלקת מחוקק ספון. פי' ר' אברהם חלקת כמו חלק מחוקק הוא הגדול והשליט כמו לבי לחוקקי ישראל וספון כמו וספון בארז [בתיכם]. בבתיכם ספונים. פי' כי ראה ארמונים ספונים כי חלק גדולי האמורי היה: צדקת ה' עשה. איתא במדרש וירא ראשית לו שלקח ארץ סיחון ועוג שהיא ראשית הכיבוש ובזה עשה צדקה עם ישראל שבנה ערי מבצר וכל זקני ישראל וחוליהם וכל מי שלא היו יכולין לילך עמדו שם כל ימי הכיבוש שכבשו הארץ:
יזנק מן הבשן. כתב ר' אברהם יזנק אין לו חבר במקרא והטעם דמהו בגבורתו לגור אריה כאשר ידלג בגבורתו מהר בשן:
נפתלי שבע רצון. פרש"י שהיתה ארצו שביעה לכל רצון יושביה. והרמב"ן כתב והנכון שהוא נמשך אל השם הנכבד פי' שבע ומלא רצון השם הנכבד וברכתו:
ברוך מבנים אשר. כ' הרמב"ן אם המ"ם תבוא ליתרון שיהיה ברוך אשר מכל הבנים כמו תבורך מנשים יהיה תימה איך ימעט משה שאר השבטים לאמור שיבורך אשר מכל בני יעקב ועוד שלא נתקיימה ברכתו שלא היה כן. ורש"י כתב ראיתי בסיפרי אין לך בכל השבטים שנתברך מבנים כאשר ואיני יודע כיצד. והנה דעת רבותי' לפרש ברוך מבנים שיהיה מבורך בבנים רבים שיוליד ולכן אמרו שכל שאר השבטים בירך אותם בגבורה או בנחלתם ואשר לבדו בירך בבנים. וגירסת הנוסחאות שלנו בסיפרי אין לך שנתברך בבנים כאשר. אבל קיום הברכה הזאת לא נתבא' ואולי הוא מה שכ' בדברי הימי' כל אלה בני אשר ראשי בית האבו' ברורים גבורי חיל ראשי הנשיאים והתיחס' בצבא המלחמה מספרם אנשים עשרים וששה אלף ולא נאמר שם בשאר השבטי' כשבח הזה. ועל דרך הפשט ברוך מבנים אשר פירושו כמו יהי רצוי פי' שיהא אשר מבורך מפי כל בני יעקב אביהם ורצוי לכל אחיו והטעם כי ארצו שמנה ומשם יביאו כל מעדני מלך לכל השבטים וכולם יאמרו יברך השם הארץ הזאת אשר תוציא פירות האלה ויהיה מ"ם מבנים כמו מ"ם מד' יצא הדבר. ואונקלוס תרגם בריך מברכת בניא רוצה לומר כי יבאו מכל השבטים לקנות השמן ויהיו יהודה וכל ישראל רוכלין בכל מיני סחורות הטובות שיביאו הכל וימכרו לו ויקנו השמן והנה הוא מבורך מכל הטוב הנמצא לכל השבטים והוא טעם יהיה רצוי אחיו שימכרו לו ויקנו ממנו לרצון להם:
ברזל ונחשת מנעליך. פי' שיהי' לו דלתות נחושה ובריחי ברזל וכל הארץ נעולה בהם רמז הוא שישמור השם כל הארץ מאויב ומתנקם: וכימיך דבאיך. פי' רמב"ן כמו זובאיך כי אותיות אלה מתחלפות תדיר שבתה מדהבה במקום מזהבה. פי' וכימיך דבאיך שתהי' ארצך זבת השמן הנזכר ואתה תהי' טובל בו רגליך כל ימיך לעולם. ונכון הוא מה שפירשו בו שהוא הפך מן דאבון נפש שימי הזקנה נקראין דאבון כי הם ימי הרעה והצער וימי הבחרות נקראין ימיו כי הם שלו לשמוח בהם פי' כימי ילדותך יהיו ימי זקנותך:
אין כאל ישורון. כי אין עם שיהי' לו כח ככחך ישראל כי רוכב שמים בעזרך:
מעונה אלהי קדם. יש מפרשים המעון שלך הוא אלהי קדם:
